<h1>ספר המצות לרמב"ם — עשין צ"ג</h1>
<h2>דף ב.</h2>
והמצוה הצ"ג היא שצוה הנזיר לגלח ראשו ולהביא קרבנותיו במלאת ימי נזרו. ולשון ספרא (מצורע פ"ב ה"ו) שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוים. אמנם גלוח הלוים היה במדבר ואינו נוהג לדורות וגלוח מצורע ונזיר נוהג לדורות. ומבואר הוא כי לנזיר שני גלוחים, גלוח טומאה והוא אמרו (נשא ו') וכי ימות מת עליו, וגלוח טהרה והוא אמרו יתעלה (שם) וביום מלאת ימי נזרו, ואין ראוי שימנו שני גלוחים אלו בשתי מצות לפי שגלוח טומאה הוא מדין מצות נזירות כי מצות עשה שלו הוא שירבה פרע בקדושה כמו שבאר אותו ודן אותו הכתוב בזה ואמר שאם נטמא במת בימי הנזירות יגלח ויביא קרבן ואז ישוב ויגדל פרע בקדושה כבתחלת מנין ימי הנזירות שחייב נפשו. כמו שיש למצורע גם כן שתי תגלחות והם מצוה אחת כמו שאבאר במקומו (מ' קי"א). והנה אבאר במה שאחר זה (שם) הסבה למנותנו תגלחת נזיר וקרבנותיו מצוה אחת ותגלחת מצורע וקרבנותיו שתי מצות (קי"א, וע"ז). וכבר התבארו משפטי מצוה זו גם כן כלומר תגלחת נזיר במקומה במסכת נזיר (מ"ה.).
<h2>דף מה.</h2>
והמצוה הצ"ג היא שצוה הנזיר לגלח ראשו ולהביא קרבנותיו במלאת ימי נזרו. ולשון ספרא (מצורע פ"ב ה"ו) שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוים. אמנם גלוח הלוים היה במדבר ואינו נוהג לדורות וגלוח מצורע ונזיר נוהג לדורות. ומבואר הוא כי לנזיר שני גלוחים, גלוח טומאה והוא אמרו (נשא ו') וכי ימות מת עליו, וגלוח טהרה והוא אמרו יתעלה (שם) וביום מלאת ימי נזרו, ואין ראוי שימנו שני גלוחים אלו בשתי מצות לפי שגלוח טומאה הוא מדין מצות נזירות כי מצות עשה שלו הוא שירבה פרע בקדושה כמו שבאר אותו ודן אותו הכתוב בזה ואמר שאם נטמא במת בימי הנזירות יגלח ויביא קרבן ואז ישוב ויגדל פרע בקדושה כבתחלת מנין ימי הנזירות שחייב נפשו. כמו שיש למצורע גם כן שתי תגלחות והם מצוה אחת כמו שאבאר במקומו (מ' קי"א). והנה אבאר במה שאחר זה (שם) הסבה למנותנו תגלחת נזיר וקרבנותיו מצוה אחת ותגלחת מצורע וקרבנותיו שתי מצות (קי"א, וע"ז). וכבר התבארו משפטי מצוה זו גם כן כלומר תגלחת נזיר במקומה במסכת נזיר (מ"ה.).
